בעידן החדשנות, כולם רוצים להיות חדשניים, אבל כשמגיעים לרגע האמת והשקעת זמן ומשאבים, התוכניות משתנות וחוזרים לנתיב המוכר והידוע.

מדוע? כי השקעה בחדשנות לא מניבה מיד תוצאות (או בכלל), היא עלולה לגרום לתחושה של פיזור, והיא מתסכלת את העובדים אבל במיוחד את המנהלים שלא באמת יודעים כיצד לכמת אותה. מנהלים - זמנם קצוב והם צריכים להוכיח את עצמם. לכן, מאוד נוח לעבוד עם "כוח": להשקיע במה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב, בלי לחפש הרפתקאות. החדשנות הופכת לחשדנות. הרי צריך להראות תוצאות, אין זמן למשחקים! וזהו רמזור אדום לחדשנות, מחסום משמעותי, שלא קל בהמשך להשתחרר ממנו.

נסתכל קצת מה קורה בעולם.

חברת BCG שמדרגת את החברות החדשניות בעולם זה כבר 14 שנה, מעניקה לנו תמונת מצב מאוד ברורה.

אגב, הם הוסיפו השנה פרמטר בדיקה נוסף, חמישי במספר, שמעריך כמה אותה חברה שהשתתפה בסקר "פוזלת לצדדים": כמה היא יודעת לצאת מתחומי העניין המסורתיים שלה ולחפש הזדמנויות עסקיות בתחומי עניין אחרים. לדעתי הפרמטר הזה היה חסר זמן רב, מכיוון שהוא בעל הערך הגדול ביותר שמעיד על חדשנות.

אחת המסקנות המעניינות והחשובות - חברות גדולות שרואות בחדשנות ערך ומשקיעות בה, הן משקיעות פי 1.4 מאשר חברות "סקפטיות", ולוקח להן זמן להגיע לשוק ועד שההשקעה מתבטאת בפועל (כידוע), אבל במבחן התוצאה הן מרוויחות פי 4! נתון מאוד יפה:

החדשנות כמתודה ואופי פעולה מצריכה יותר משאבים, יותר סבלנות, אבל מביאה לתוצאות נפלאות, הרבה יותר חדות מאשר מצבים בהם לא משקיעים בה.

סקטור מעניין מאוד הוא "החדשנים המבולבלים". על פי הגדרת BCG, זהו סקטור שמגדיר את עצמו חדשן, אבל לא פועל בשיטות חדשניות. במילים אחרות, או שהן לא יודעות מה זו חדשנות או שהן רק מציגות את עצמן כחדשניות לצורך מיתוג. 25% מהחברות שהשתתפו במדגם הן כאלה:

מדד החדשנות החמישי מציין שחברה נמדדת בכמה היא פורצת לתחומים אחרים ומכה בהם שורשים, מרחיבה את מידת הוורסטיליות שלה במשק. ניתן להבחין שיש מספר תחומים עיקריים, בהם תוכנה ושירותים, אוטומוטיב, כימיקלים, תעשיה.