"אם היינו הטובים שבטובים, מדוע מתקפות כאלה לא נעלמו, אלא רק הלכו וגברו? מדוע לא הצלחנו להכניע התקוממות חסרת משאבים? מדוע הפסדנו?”
כך כתב גנרל מק’קריסטל בספרו Team Of Teams (2015) .
ב-2003, עם תחילת המלחמה, גנרל מק'קרסיטל מונה בשנת 2003 למפקד פיקוד המבצעים המיוחדים המשולבים שפעלו בעיראק כנגד כוחותיו של סאדאם חוסיין וארגוני טרור כגון הטליבאן ואל-קאעידה.
בשלב מסוים הוא זיהה שמשהו שם לא עובד. האויב הרבה פחות מיומן ומאובזר, ובכל זאת מערים עליהם פעם אחר פעם. הכל עבד באופן מדויק. הטכנולוגיה סיפקה להם תמונת מצב מושלמת ומידע שזרם באופן שוטף. מפות מדויקות, big data ואנליזות. הטכנולוגיה לא היוותה מכשול.
בנסיון להבין את הטעות האסטרטגית, הוא מציין את אותה תפיסה מוטעית והלא רלוונטית שהורגלנו לסחוב אותה איתנו בעשורים האחרונים: "הגענו מרקע שבו אם אתה מפסיד, כנראה לא ניסית חזק מספיק”.
בשלב מסוים הוא הבין שיש כאן בעיה אקוטית שכל האמצעים שכבר היו ברשותו לא יכלו לפתור. האויב אמורפי, משנה את מבנהו ואופן הפעולה שלו באופן תדיר.
זה בדיוק הזמן לחשיבה אסטרטגית מחודשת, כך עושה מנהיג אמיתי.
“כשישבנו במרכז המבצעים שלנו, וקראנו דוחות על ההפצצות של אל-קאעידה, הבנו שהמטרה שלנו אינה ליצור צוות לחימה אחד גדול ומסיבי. אלא ליצור צוות של צוותים."
באומץ רב ונחישות הוא שינה את מבנה המערכה. ממערכת מסורבלת ואיטית למערכת דינמית שמגיבה מהר לגירויים. מערכת שמסתגלת מהר, ורסטילית.
הוא הבין שזרימת המידע בתוך המבנה הארגוני חשובה מאין כמותה, והשקיפות הכרחית לשם כך. הוא אפשר לכל חייל במערכה לקבל יותר מידע ולגיטימציה, ולכן גם יותר כוח, לפעול באופן אוטונומי. הוא הבין שדרך פעולה בה לכל אחד מהפרטים יש עוצמה ייחודית היא המפתח. ביזור. לא עוד ארגון היררכי, לינארי, בו כל אחד עושה את המוטל עליו, מכיוון שכך סך הכוחות מוגבל.
הוא הבין שלא מספיק ליצור קו אחיד, ולא מספיק לאבזר בשיא הטכנולוגיה. צריך את הורסטיליות, היכולת של כל שריר בארגון להיות מחובר לשרירים האחרים ולקבל עוצמה ארגונית.
צוות של צוותים.
ממבנה ארגוני היררכי ומסודר, נוצרה רשת סבוכה של קשרים, שבמבט ראשון נראית כמו שרבוט, טעות. לאחר למידה של המבנה מתקבלת התמונה שזהו מבנה על פי כללי האקוסיסטם. עם המבנה הזה הוא עשה מהפכה אדירה בתורת ניהול הצוותים הצבאיים, ובכלל.
בעידן החדש, אנחנו כבר לומדים להסתכל על אופן החיבור בינינו. הכוח טמון בחיבור. המומחיות חשובה, אבל החיבור המערכתי חשוב בכמה סדרי גודל.