במאמר זה אציג את 5 הרמות של פונציאל החדשנות, שהן פרי פיתוחי בעקבות שנים של נסיון בהובלת חדשנות.

חדשנות היא מושג חמקמק ולא נגיש עבורנו, ובמקביל - נחשק מאוד. התוצאה: שימוש נרחב ובהקשרים לא בהכרח נכונים, אי הבנות ולבסוף - איבוד הערך האמיתי, המקורי, של מה היא באמת חדשנות.

עם זאת, אנחנו מבינים את הנחיצות שבה, ולכן עלינו לזקק היטב את משמעותה בכדי לשמור על ערכה, להפעיל אותה נכון ולהינות מפירותיה.

מאוד נוח לנו לקבל פירות ללא עבודה קשה. אם נוכל להגיע לתוצאות מהירות וטובות בדרך הכי קצרה - דיינו. לכנות תהליך שהוא נטול סיכונים ואולי אפילו אינטואיטיבי כתהליך חדשנות - זה מאוד נוח לנו. הצלחות קלות וגם טייטלים יפים. רק מה, זו לא חדשנות, מכיוון שבחדשנות קיים אלמנט של אי וודאות, דרך חתחתים, סיכויי הצלחה ושרידות משתנים והרבה סימני שאלה. אם התהליך שלכם חלק וברור, יש מתודה ברורה, מטרות, יעדים והצלחות - כנראה שלא עשיתם חדשנות אמיתית. כמובן שזה טוב, אבל בשלבים מסוימים תהליכים כאלה ממצים את עצמם, ולכן עלינו לקחת בחשבון בפעילות שלנו את אי הוודאות ולאפשר לה מקום, להיות נוכחת, ובכך גם לאפשר לה להעניק לנו ערך עם פירות אקסקלוסיביים ופורצי דרך.

לכן, חשוב להגדיר את הרמות השונות של פוטנציאל החדשנות. כך נוכל למדוד את עצמנו ולהעריך את אופי הפעילות ומכאן להסיק על ניהול הסיכונים, והמשך תכנון אסטרטגי וחלוקת משאבים.

5 הרמות המופיעות בתמונה הן רמות של פוטנציאל החדשנות, שאגב, הייתי בכולן. ברמה הנמוכה יש ניצוץ של חדשנות, והוא הולך ומתעצם עד לרמה הגבוהה ביותר של חדשנות טהורה.

המשמעות של "פוטנציאל החדשנות" מכוונת לעוצמת החדשנות אותה ניתן לקבל מקיום של תהליכים שונים. נפרט:

ברמה הנמוכה ביותר - פתרון בעיות. הרי ידוע לנו שהפתרון טמון ברמה מסוימת בהגדרת הבעיה, וכשהיא ברורה לנו אנחנו מיד נשאבים למקום של וודאות, ומכאן נוח לנו לשלוף מתודות לפתרון, וכשיש מתודות לפתרון - זה כבר ממש הופך למתכון. כשיש מתכון אין הרבה מקום לחדשנות. מיד תעלה הטענה שפתרון בעיות יכול להתבצע באופן יצירתי! נכון. ולכן יש שם חדשנות, אבל מאוד מסוימת ונקודתית. אסביר: כולנו פותרים בעיות בשגרת היומיום שלנו. תפקידי תכנון ופיתוח עוסקים רבות בפתרון בעיות, ובדרך כלל, פתרון הבעיות מתבצע עם כלים שהכרת ולמדת. יתכן והמוצר פורץ דרך וגבולות, ויתכן והוא מצריך למידת מיומנויות חדשות, אבל לרוב נעדיף שלא להפעיל סביבת פיתוח לפרויקטים ברמת סיכון גבוהה מאוד.

פתרון בעיות לרוב מתבצע באופן לינארי, ולכן, לרוב, פותרי הבעיות לא עושים חדשנות אמיתית, לעתים נקודתית.

ברמה הבאה - תהליכי ייעול. בעיקרם: אפשר לעשות את מה שאנחנו עושים יותר טוב. אפשר לנצל נכון יותר את המשאבים ואת האנרגיה. נדרשת כאן רמת יצירתיות מסוימת, יכולת לזהות הקשרים וליצור חיבורים. עם זאת, זיהוי הזדמנות לשיפור וייעול מגיע ממקום בטוח של הבנת הבעיה ורמת אי הוודאות לא גבוהה במיוחד. היכן מופיעה החדשנות? בגישה היצירתית של זיהוי הזדמנויות ויכולת להפיק חדשנות אמיתית.

דוגמא: אם בארגון שאני עובד יש מבנים עם שטח גג גדול, ועלתה בי המחשבה שאפשר לנצל את השטח ולפרוס עליהם פאנלים סולריים ובכך להזרים כסף לארגון (לפני 20 שנה זה נחשב לסקופ) זו הצעת יעול נחמדה. הראשון מכולם שחשב על ההזדמנות הזו - הוא זה שעשה חדשנות. וגם אז, זו חדשנות ברמה יחסית נמוכה מכיוון שפתרון כזה יכול להתקבל בקלות באמצעות חשיבה לינארית.

ברמת הביניים נמצאת היזמות. עולם היזמות נחשב לעולם שרמת אי הוודאות בו די גבוהה ורמת הסיכון גבוהה גם כן. רוב רובם של הסטרטאפים יכשלו בשלב כלשהו. רובם מתקשים לעבור את שלב ה-pre seed. עם זאת, תהליך היזמות כשלעצמו אינו חדשנות טהורה. רוב רובה של החדשנות יכול להופיע ברעיון ובאופן המימוש. משלב זה - היזם מניע את הפרויקט ומוציא אותו לאור. לא במקרה ממציאים מרגישים לא בנוח בכיסא היזם, זה לא המקום הטבעי שלהם. היזמות היא מקום משולב של המצאתיות וניהול עסקי, אבל ברובה היא עסקית ולכן אינה חדשנות.

ברמה הבאה כבר קיים פוטנציאל לחדשנות ממשית. המצאתיות. בכדי להמציא משהו צריך לחיות בסביבת אי וודאות. צריך לחלום, להתנתק מהמוכר והידוע. לאפשר לשחק, להשתחרר ממגבלות וממוסכמות. רגעים אלה של הברקה - כל ממציא מחכה להם. הוא חי בשבילם. הוא לא מחפש את המוכר והידוע, אלא את מה שאנחנו עדיין לא יודעים. המצאה היא לא תוצאה של תהליך לינארי אלא של חיים בסביבה כאוטית. הממציא הוא לא יזם. הממציא הוא הסטרטר, המצת. לעומתו, היזם הוא המנוע.

עם זאת, הממציא לעתים מגיע עם אג'נדה, בעיה. הוא מחובר לתחום מסוים ופועל בו. התהליך שהוא עושה אינו אמורפי לחלוטין. זה כמובן מוביל אותנו לרמה הבאה.

פוטנציאל לחדשנות טהורה היא היצירה. היש מאין. היכולת להגות רעיונות לא מוכרים ולברוא דברים ראשוניים.

בסביבת היצירה האווירה היא אי וודאות, ורמת הסיכון היא הגבוהה ביותר. יצירה היא לא "להעתיק נוף" או לצייר דמות מוכרת. יצירה משמעה להכנס לתהליך שאין לך מושג מתי הוא באמת מתחיל, כמה זמן יימשך ומתי הוא יסתיים, וכמעט בלתי אפשרי להעריך מראש את התוצרים והמסקנות. תהליך של יצירה לא מגיע ממקום ריאלי, ניתוחי, לוגי, ולמעשה כל נסיון להכניס תהליך של יצירה לתוך מתודות ברורות עלול לחסל את היצירתיות והחדשנות שבה. 

כשאנחנו מדברים על פוטנציאל לחדשנות טהורה, שראויה להקרא חדשנות ושסביר שתספק תוצרים של חדשנות אמיתית, אנחנו מכוונים לרמות הגבוהות ביותר של המצאתיות ויצירתיות. מקומות של אי וודאות, עם סיכון גבוה, אמוציות, תסכול, ניצוצות והברקות. לשחק עם מחשבות וחומרים מבלי לנסות לשער מה תהיה התוצאה ובטח שלא לנסות להגדיר את הדרך. ההצלחה של החדשנות חזקה עשרות מונים מכל תוצר אחר שאנחנו מכירים, וההשפעה אדירה. לעתים החדשנות עד כדי כך לא ברורה שאנחנו מתקשים לזהות אותה למרות שהיא ניצבת מול עינינו ואפילו מראים לנו אותה ומדובבים אותה. מדוע? מכיוון שאנחנו חיים בסביבה של תבניות חשיבה, מתודות, תהליכים, לינאריות, ומכיוון שאנחנו מרגישים בנוח לעשות "לא חדשנות" אבל לכנות זאת כחדשנות, ובכך אין מוטיבציה או הבנה שנדרש מאמץ אמיתי לזהותה. אבל הנה, החשיבה הקוונטית מגיעה לפתחנו, והיא תסייע לנו להבין מה זו באמת חדשנות - ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

וטיפ קטן, כלל אצבע לזיהוי פוטנציאל לחדשנות: אם הרעיון או ההמצאה שלכם יוצרת התנגדות, במיוחד בסביבה של אנשים עם חשיבה לינארית - אתם כנראה עושים חדשנות.