אנחנו דורשים הרבה מהעובדים שלנו.

הם צריכים להיות ממושמעים, צייתנים, לעשות את עבודתם בצורה הטובה ביותר, להיות מסבירי פנים וחברותיים, לא להתלונן, אבל יותר מכל - להיות מחוברים לארגון.

את כל הערכים שבתחילת המשפט ניתן לאלץ את העובד לבצע, עד רמה מסוימת, אבל להיות מחובר לארגון? להרגיש שייכות? לרצות להגיע לעבודה ולתת את כל כולו? עד לכאן.

אחד האתגרים הגדולים בתקופתנו, אולי הגדול ביותר, הוא עניין הערך ומחוברות העובד. הארגון רוצה וצריך עובדים שנמצאים איתו בליבם, 24/7, או לפחות כשהם בשעות העבודה. מדוע? ואיך זה קשור לחדשנות?

פשוט. עובד שלא מחובר לארגון יתקשה לייצר חדשנות איכותית.

עבודה לינארית, מתודית, שלא מצריכה מהעובד לתת את מירב כוחותיו, היא עבודה חשובה אך הופכת להיות פחות ופחות רלוונטית בימינו. מדוע? מכיוון שמערכות AI יוכלו לבצע אותה באופן כזה או אחר. הארגון צריך הרבה יותר מזה מהעובדים שלו. הוא זקוק למחוברות העובד.

כל מנהל טוב כבר מבין שעובד שלא מייצר עבורו חדשנות הוא עובד שדורך במקום, וכך גם הארגון דורך במקום. בתקופתנו, המשמעות של לדרוך במקום היא לא פחות מאשר החשש להדרס ולצאת מהמשחק.

החיפוש המתמיד, דילוג בין מקומות העבודה, הפינוקים והמשכורות השמנות - כל אלה הם סימפטומים לבעיה המרכזית שיש לתת עליה את הדעת: העובדים מחפשים את עצמם ולא טוב להם. הנסיון למצוא את המקום שיהיה בית אמיתי, שיורגש חיבור ויאפשר לעובד לחוש את הערך - שם נמצא המפתח. לא עוד פיתויים. העובד החדש מחפש את החיבור, את הערך. והארגון מצידו זקוק למחוברות, לעובד מסור שמרגיש שהארגון הוא בית. להרגיש בבית. מחבורות עובדים היא לא סיסמה נבובה, היא מהות הדברים, והיא מטלטלת את הגישות הניהוליות המסורתיות שאינן מצליחות כמעט בשום אופן לנהל את המשברים העמוקים הנוצרים בין העובד לארגון. 

מה עושים? מתעדכנים. רגע לפני שאנחנו דורשים מהעובדים שלנו לייצר עבורנו חדשנות, כמנהלים חשוב שנוודא לעדכן את כלי הניהול שכבר אינם רלוונטיים, ובהקדם. 

ודבר נוסף, תמיד לשים לנגד עינינו: הטובים שבכלי הניהול לא יחליפו את ההבנה הבסיסית שבעבודה עם בני אדם הכי חשוב זה קודם להיות בן אדם.

אבי שגיא, innomaze