כחלק מסדרת מאמרים בנושא יצירתיות, אמשיך להציג גישות ותפיסות כיצד לשפר את היצירתיות שלנו כפרטיים וכחלק ממערכות ארגוניות.

היצירתיות מצריכה זווית ראייה שונה, גישה שונה לחיים. אחת הדרכים להשיג זאת היא ע"י התבוננות.

למושג "התבוננות" יש משמעויות שונות, אך אנו נתייחס למשמעות שמחוברת לעולם העתיד: ראיית על של המציאות, בחינת תהליכים במבט רחב, התעמקות במשמעות הדברים. יש טענות שהתבוננות זו תכונת על מולדת, צפייה מהצד על המתרחש ובחינה שלו. מתבוננים מוציאים את עצמם מהכלל ובוחנים אירועים, תהליכים מהצד. הם בוחנים את הדינמיקה, את זרימה, ההקשר. המידע הנחבא בין השורות. הם ישאלו שאלות פילוסופיות, קיומיות ועמוקות על התהליך, מטרותיו, אופיו. למתבוננים קל להוציא את עצמם מהאירוע. אפשר לומר שהם לא באמת שייכים אליו מלכתחילה. המתבוננים אינם שייכים לשחקנים, והם גם לא רק צופים. הם בוחנים ולומדים בראיית על. הם חוקרים ומייצרים ביקורת על מה שהם רואים. אך בשונה מביקורת נקודתית, זוהי ביקורת בראיית על, והערך שלה יכול להיות משמעותי עשרות מונים מערך נקודתי פנימי. (שגם הוא כמובן חשוב)

האם כולם יכולים להיות מתבוננים? והאם בכלל נכון להתבונן באופן תמידי?

כמו כל דבר בחיים, גם כאן רצוי לשמור לאזן את תכונותינו. יותר מדי התבוננות לא מאפשרת לנו להיות חלק מהאירוע ולהנות ממנו, ומעט מדי התבוננות יכולה להיות חסרה כשאנחנו רוצים לבחון לעומקם של דברים.

מקור משמעותי ליצירתיות יגיע מזווית חדשות, אותן ההתבוננות יכולה לספק, ובאיכות גבוהה. בזמן שרוב הקהל עסוק בחוויה, המתבונן לומד את הקהל ואת האירוע. הוא יודע לצאת מהבעיה ולהתבונן עליה במבט על. על ידי כך הוא יכול לגשת אליה באופן אחר, ולזהות מאפיינים, כשלים, וקשרים שלא ניתן לזהות בקלות כשאתה חלק אינטגרלי מהבעיה. 

התבוננות היא מיומנות ניהולית נדרשת, ובמיוחד בעולם החדש, אך לרוב אינה בנמצא. זו מיומנות שאינה נלמדת, ואולי אף להיפך - נדחקת לשוליים מכיוון שהיא אינה כלי מתודי ניתוחי. מנגד, המציאות החדשה לא מאפשרת לנו להתעלם, ותחומים חדשים כגון big data מאלצים אותנו לסגל לעצמנו ראיית על.

כיצד עושים התבוננות?

במהלך אירוע, פגישה, תהליך, מאפשרים לעצמנו לברוח למס' רגעים החוצה. לא החוצה פיזית, אלא מנטלית. וגם זה לא כדי לחשוב על הצרות שלנו או על ארוחת הצהרים, אלא על החדר, הדימיקה, האנשים. 

נבחין בדינמיקה שבין האנשים. תחושותיהם. מי עצוב? כועס? חסר סבלנות? מי קשוב ומי כבר מזמן לא שם... מה האנרגיה שבחדר?

נתבונן על המקום עצמו - החדר, השולחן, התאורה, המיזוג, התפאורה של האירוע.

ננסה במבט על להרגיש האם התהליך מתקדם, זורם, או שהוא תקוע? האם מנוהל נכון? מה עובד טוב בפגישה ומה לא?

את תרגיל ההתבוננות אפשר ורצוי לקיים בכל מקרה ואירוע - נהיגה ברכב, אירוע חברתי, ארוחה משפחתית, הצגה, מפגש צוות בעבודה. ההתבוננות מנתקת אותנו ומאפשרת לנו לראות את הדברים אחרת, לא בזווית המוכרת והידועה שלנו.

ותרגיל לסיום:

נסו להתבונן על כלי רכב. ה"פנים" שלו מוכרות לנו - פנסים, פגוש, שמשה. יש לנו תמונה בראש שהיא מוכרת וברורה לנו. נסו להתנתק מהתמונה הזו ולהסתכל עליו כאילו זו פעם ראשונה שאתם רואים אותו. יתכן וכך הילד שלכם רואה אותו, אולי תייר שמגיע ארצה לטיול. הצלחתם? זו זווית ראייה אחרת! התנתקות לשם התבוננות.

אבי שגיא, innomaze